<h1>כל בו הלכ' סוכה סימן ע"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כל זמן שיכנס אדם לישב בסוכה כל שבעה מברך. וה"ר שמואל שקיל"י ז"ל היה מנהגו לברך אף כשהיה נכנס לקרות או לשנות. וה"ר יצחק ז"ל כתב שכל שעה שנכנס לאכול מברך לישב בסוכה, ואותה ברכה פוטרת שינה וטיול. ע"כ. והר"מ [נ"ע] נהג לעולם לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא, ואפילו בחול המועד, כדאיתא במסכת סוכה. נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה, כלומר מיד שנכנס בה כדי לאכול יש לו לברך לישב בסוכה. וכן נהגו בגלילות קטלוני"א. אבל הנכנס לישן אין לו לברך, לפי שאין קבע לשינה. שפעמים אדם סבור לישן ואינו ישן. (והר"מ) [והר"פ] ז"ל כתב ונהגו העולם שאין מברכין לישב בסוכה עד אחר ברכת המוציא בחול. וביום טוב ושבת מברכין אותה אחר קידוש, קודם ברכת המוציא. ובליל יום טוב ראשון, מברך על הסוכה, ואחר כך על הזמן. והטעם, לפי שהוא חובת היום. ואף על גב דבעלמא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, הכא מברך על הסוכה ואחר כך מברך על הזמן, מהטעם שכתבנו. ומסדר כל הברכות על הכוס, ונמצא מקדש מעומד, ומברך לישב בסוכה ויושב, ואחר כך מברך על הזמן. וכזה היה מנהג רבותי ורבני צרפת, לקדש מעומד בליל ראשון של חג הסוכות. והראב"ד ז"ל כתב מנהג קדמונינו לא היה מעולם כזה. והטעם, כי הישיבה אינה אלא על דעת האכילה, וכל זמן שאינו אוכל, הברכה עובר לעשות המצוה היא באמת. וכן כתב הבעל העיטור ז"ל וזה לשונו. ומנהגינו לקדש כדרכו מיושב, ואף על גב דבעינן עובר לעשייתן, לאפוקי אחר עשייתן דלא. והמקדש מעומד דעת חיצוני הוא. ע"כ.
